במחקר שנעשה בשוודיה ופורסם בחודש שעבר ב-Osteoarthritis and Cartilage נמצא כי יש קשר בין מחלת מפרקים ניוונית, אוסטאוארתריטיס, לבין סיכון מוגבר למוות ממחלה קרדיווסקולרית. במחקר נעשתה השוואה בין החולים במחלקת המפרקים לבין בריאים.
עוד בעניין דומה
עורכי המחקר מאוניברסיטת לונד בשוודיה מסרו כי השתמשו בנתוני רישום רפואי של כ-469 אלף בני אדם תושבי אזור בשבדיה שבשנת 2003 היו בגילאים 84-45 והמעקב אחריהם נמשך עד 2014. בין אלה היו 16 אלף עם ארתריטיס בברך, 9,000 עם ארתריטיס בירך, 4,000 במפרק הזרוע ו-5,500 במקומות אחרים ובצורות אחרות של המחלה. כולם עברו אבחון לפני 2003.
החוקרים בדקו את שיעורי התמותה בקרב אוכלוסיה זאת בין השנים 2004 ל-2014 ונעשתה השוואה עם אחרים באותו אזור שלא היו חולים במחלת המפרקים.
"שמנו לב שבקרב מאובחני מחלת המפרקים היה שיעור גבוה יותר של סיכון לתמותה ממחלה קרדיווסקולרית והסיכון לא עלה בטווח הזמן הקצר שלאחר האבחון. אלא שככל שהתארך הזמן מאז האבחון כך גבר הסיכון לתמותה, וזאת בהשוואה לאוכלוסיה ששימשה כקבוצת בקרה. לדוגמה: אם לאדם אובחן ארתריטיס של הברך לפני 11-9 שנים הסיכון היה מוגבר ב-16%", הסביר פרופ' מרטין אנגלונד מבית החולים האוניברסיטאי Skane שהוביל את המחקר.
משמעות הדבר, ציין, שבקרב כל 100 אלף תושבים שהיו עם ארתריטיס 11-9 שנים, 40 ויותר מהם מתו מדי שנה ממחלה קרדיווסקולרית בהשוואה לאנשים ללא מחלת המפרקים הניוונית ובהתאם למגדר וגיל.
לא נעשתה במחקר בחינה של המנגנונים שמאחורי התפתחות מחלת המפרקים והמחלה הקרדיווסקולרית והקשר בין אלה לסיכון עדיין לא ברור במלואו, מסר החוקר הראשי.
ההסבר שלו לכך: מחלת המפרקים גורמת לכאב שלעתים תוצאותיו הן קשיים בתנועה, כך שאותם אנשים מרבים בישיבה שגוררת עלייה במשקל ומחלות שניוניות וביניהן גם המחלות הקרדיווסקולריות. כמו כן זיהום דלקתי תורם להופעת מחלת מפרקים ניוונית שגם היא עלולה להוביל לסיכון מוגבר למחלת לב כלילית.