• יו"ר: פרופ' יורם נבו
  • מזכירת האיגוד: ד"ר איילת הלוי
  • גזבר האיגוד: פרופ' אלי שחר
  • חבר ועד: ד"ר עדי ארן
  • חברת ועד: ד"ר אנדראה ניסנקורן
  • חברת ועד: פרופ' אביבה פתאל
חדשות

מחקר באונ' תל אביב: תרופה לטרשת נפוצה עשויה לסייע לחולי אפילפסיה

החוקרים גילו מנגנון חדש שאחראי על ויסות הפעילות המוחית בהיפוקמפוס, שעשוי לשמש בסיס לפיתוח תרופות עתידיות יעילות נגד אפילפסיה ומחלות נוירולוגיות ונוירו-דגנרטיביות אחרות

בדיקת EEG בילדה חולת אפילפסיה. צילום: By vasara/ shutterstock

תרופה קיימת לטרשת נפוצה עשויה, לאחר התאמות הכרחיות, לסייע גם לחולי אפילפסיה. לכ-40%-30% מהם אין כיום כל טיפול, ביניהם ילדים החולים ב"תסמונת דרווה" - צורה נדירה וקשה במיוחד של אפילפסיה בגיל הילדות.

מחקר בנושא הזה בוצע במעבדתה של פרופ' אינה סלוצקי, מהפקולטה לרפואה ומבית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב בשיתוף חוקרים נוספים, ודיווח על כך פורסם אמש (ב') בכתב העת Neuron.

צוות החוקרים (מימין לשמאל): דניאל זרחין, בועז סטיר, פרופ' אינה סלוצקי, ניר גונן

בדיווח נמסר כי התגלית התאפשרה בעקבות פיענוח חידה מדעית בת למעלה מ-100 שנה שעניינה המנגנון המווסת את הפעילות המוחית ושומר על יציבותה. הממצאים החדשים, סבורים החוקרים, עשויים להוות בסיס לפיתוח תרופות למגוון מחלות נוירולוגיות ונוירו-דגנרטיביות, ביניהן אלצהיימר ופרקינסון שכמו אפילפסיה, מתאפיינות בחוסר איזון של הפעילות המוחית.

פרופ' סלוצקי: "עוד בסוף המאה ה-19 החלו מדענים לחפש את המנגנון האחראי על ההומאוסטזיס – יכולתו של הגוף לשמור על סביבה פנימית יציבה, על אף השינויים המתחוללים בסביבה החיצונית. מאז כ-25 שנה בוחן המדע כיצד נשמר האיזון ברשתות עצביות באופן ספציפי. מדובר במנגנון הייצוב ההומאו-סטטי המהווה מעין 'תרמוסטט' של פעילות המערכת העצבית, ודואג להשיבה לנקודת האיזון (set point) לאחר כל אירוע שמגביר או מפחית את הפעילות.

"אך על אף כל המאמצים שהושקעו בנושא הזה לאורך תקופה כה ארוכה, איש לא גילה עד היום את המנגנון המווסת את נקודת האיזון. ידוע שהפרת האיזון באזורים שונים במוח מהווה גורם מרכזי במגוון רחב של מחלות מוחיות, ביניהן אפילפסיה, פרקינסון ואלצהיימר. עם זאת, מרבית המחקרים עד היום התמקדו בפגמים בתהליך הוויסות.

"אנו ביקשנו לבחון השערה אחרת: האם ייתכן שהמחלה נובעת מכך שנקודת האיזון עצמה חורגת מהנורמה? או במילים אחרות: האם חלק מתהליך המחלה נובע מפגם הגורם לשימור נקודת איזון גבוהה או נמוכה מדי? כדי למצוא מענה לכך התמקדנו באפילפסיה, המתאפיינת בפעילות יתר של רשתות עצביות באזור ההיפוקמפוס במוח.

"כיוון שידוע כי קיים קשר הדוק בין תהליכים מטבוליים (חילוף חומרים) לפעילות עצבית", הוסיפה פרופ' סלוצקי, "וכן שמחלת האפילפסיה מלווה בשינויים משמעותיים החלים בפעילות המטבולית במוח, נעזרנו במודל ממוחשב למיפוי תהליכים מטבוליים בתאים. המודל פותח במעבדתו של פרופ' איתן רופין. החוקר ניר גונן הציב במודל הזה נתונים ממאגרים בינלאומיים של מידע גנטי שנאסף מבין חולי אפילפסיה, ולאחר מכן 'כיבה' את פעילותו של כל אחד מהגנים בנפרד, כדי לבחון את השפעתו. בפרט נשאלה השאלה: כיבויו של איזה גן מקרב את התאים ממצב אפילפטי למצב תקין?".

ואמנם, המודל העלה כי לגן DHODH, המקדד את האנזים DHODH, יש ככל הנראה תפקיד מרכזי במחלת האפילפסיה ובפעילות המוחית המוגברת הקשורה אליה.

"אנחנו יודעים שהתרופה הקיימת לטרשת נפוצה – טריפלונומיד – מדכאת את פעילות האנזים DHODH בתאי הדם של המערכת האימונית. אנחנו בחרנו באותה תרופה כדי לבחון את השפעתה הישירה על תאי המוח", הסבירה.

חבר צוות המחקר בועז סטיר הוסיף את התרופה לתאי מוח בריאים, במבחנה, ומצא כי היא אכן מעכבת משמעותית את הפעילות העצבית. בהמשך גילה תופעה מעניינת: אם משאירים את התרופה במבחנה לאורך זמן, העיכוב נעשה לקבוע - זאת בניגוד למרבית התרופות המעכבות את פעילות התאים לזמן מוגבל בלבד בגלל פיצוי הומאו-סטטי המחזיר את הפעילות לקדמותה, סביב נקודת האיזון התחלתית.

"תוצאות עבודה זאת רמזו כי ייתכן ש-DHODH משפיע על נקודת האיזון עצמה", הוסיפה פרופ' סלוצקי. "ואכן, בדיקה של תגובת התאים במבחנה (לאחר הטיפול בתרופה) למגוון גירויים העלתה כי פעילותם חוזרת תמיד לנקודת האיזון החדשה, שהפכה לקבועה בהשפעת התרופה.

"כלומר, תרופה הפועלת על ה-DHODH יכולה לתקן את נקודת האיזון שחרגה מהנורמה ולהשיבה לרמה תקינה. למה הדבר דומה? לשינוי הטמפרטורה בתרמוסטט של מזגן, כדי להביא אותה לרמה הרצויה".

בשלב הבא של המחקר בחן חבר הצוות דניאל זרחין את השפעת התרופה בשני מודלים של אפילפסיה בעכברים: מודל אקוטי, הגורם להתקף אפילפטי מיידי, ומודל גנטי כרוני של "תסמונת דרווה" הגורמת לאפילפסיה קשה בילדים, העמידה לרוב התרופות האנטי-אפילפטיות הקיימות היום.

הזרקת התרופה ישירות למוחם של העכברים הובילה לממצאים מעודדים ביותר: בשני המודלים נצפתה חזרה של פעילות המוח למצב תקין, לצד ירידה דרמטית בחומרת ההתקפים האפילפטיים. עם זאת, חשוב לציין כי הטריפלונומיד חייב לעבור פיתוח נוסף לפני שיתאים לשימוש בחולי אפילפסיה.

"גילינו מנגנון חדש שאחראי על ויסות הפעילות המוחית בהיפוקמפוס, שעשוי לשמש בסיס לפיתוח תרופות עתידיות יעילות נגד אפילפסיה", הדגישה פרופ' סלוצקי. "תרופות המבוססות על העיקרון החדש עשויות לתת תקווה לכ-40%-30% מחולי האפילפסיה שאינם מגיבים לטיפולים הקיימים היום, ביניהם ילדים עם 'תסמונת דרווה', שכ-20% מהם מתים מהמחלה.

"כמו כן אנו מניחים שאותו עיקרון - כשל בוויסות של נקודת האיזון - מאפיין מחלות נוירולוגיות ונוירו-דגנרטיביות נוספות, כמו אלצהיימר ופרקינסון, המתאפיינות אף הן בפעילות חריגה באזורים שונים של המוח. במחקר חדש נבחן עתה את יעילותה של הגישה שלנו גם לצורך טיפול באלצהיימר".

צוות המחקר כלל את הדוקטורנטים בועז סטיר, ניר גונן ודניאל זרחין, פרופ' איתן רופין ממכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב - NIH, פרופ' תמר גייגר וד"ר מורן רובינשטיין מאוניברסיטת תל אביב, פרופ' דורי דרדיקמן מהטכניון, ד"ר אנטונלה רוגיארו, רפאלה עצמון, ד"ר נטע גזית, ד"ר גבריאלה בראון, ד"ר סמואל פררה, ד"ר אירנה וורטקין, ד"ר אילנה שפירא, ליאור חיים ומקסים קצנלסון.

נושאים קשורים:  אפילפסיה,  טרשת נפוצה,  תרופה לאפילפסיה,  חדשות,  פרופ' אינה סלוצקי,  אוניברסיטת תל אביב,  תסמונת דרווה
תגובות