בעוד שרק אחוזים ספורים ממקרי השבץ הם דימום תת עכבישי (Subarachnoid hemorrhage, SAH), בעיה זו מהווה נטל משמעותי. SAH הינו סיבוך אפשרי של טיפול בתרופות נוגדות קרישה ומחייב איזון עדין בין התועלת מהתרופה לסיכון לשבץ. מחקר מקרה-ביקורת מקונן (nested case–control) המתפרסם בימים אלו (27 ביוני) באתר כתב העת Stroke, מבקש לכמת את הסיכון מהתרופות הנפוצות ממשפחה זו.
עוד בעניין דומה
על כל אחד מ-2,065 מקרי אשפוז עקב SAH שזוהו בשנים 2004-2006 מבין 13.4 משתתפי עוקבת German Pharmacoepidemiological Research Database, הותאמו 10 משתתפי ביקורת (סה"כ 20,649 משתתפים) על בסיס מין, שנת לידה וביטוח רפואי.
חשיפה לתרופות נוגדות קרישה שלא באשפוז נמצאה קשורה לסיכון מוגבר ל-SAH, כולל אנלוג הקומדין phenprocoumon (יחס צולב [odds ratio] 1.7, רווח בר סמך של 95%: 1.3-2.3); clopidogrel/ticlopidine (1.7, 1.1-2.5) ואספירין (1.5, 1.2-2.0). בניגוד לכך, הקשר בין שימוש בהפרין במטופלי חוץ ל-SAH לא השיג מובהקות סטטיסטית (1.2, 0.5-2.7).
שיעור התמותה (case-fatality) בתוך 30 יום עמד על 22.8% ונמצא קשור לגיל >70 שנים (יחס צולב 1.7, רווח בר סמך של 95%: 1.3-2.3) ויתר לחץ דם עורקי (1.3,1.0-1.6) אך לא לאף אחת מהתרופות נוגדות הקרישה.